מאירי על כתובות ל׳

1 ומכל מקום לענין ביאור הסוגיא מה שאמרו כאן איכא ביניהו בתולה לכהן גדול ר"ל שלדעת האומר אשה שיש לו בה הוייה אף זו יש לו בה הויה שהרי קדושין תופשין בה לדעת כלם ואף לדעת האומר שאין קדושין תופסין לא בחייבי לאוין ולא בחייבי עשה בבעולה לכהן גדול מודה הואיל ואינו שוה בכל קהל שהרי אף קהל כהנה רבים מותרין בה ומשלם קנס ולדעת האומר אשה הראויה לקיימה הרי אין ראוייה לקיימה ואינו משלם קנס ובעולה לכהן גדול פירושו שכבר היתה בעולה ובא עליה כהן גדול עכשו ומתוך כך יש שואלים בה היאך משלם בה קנס אחר שכבר נבעלה ופירשוה גדולי הרבנים והמפרשים בשנבעלה שלא כדרכה ואף בעילה שלא כדרכה אוסרתה לכהן גדול ולענין קנס דינה כבתולה כמו שביארנו בראשון של קדושין בענין באו עליה עשרה בני אדם ועדין היא בתולה כמו שביארנו שם ומשום זונה ליכא שפנוי הבא על הפנויה לא עשאה זונה אלא אם כן נבעלה לפסול לה ויש מפרשין אותה בקטנה שמיאנה שלדברי הכל אינה זונה ואין צורך בכך ויש מפרשים אותה בבעולה כדרכה ולא בבעולת אחר אלא במפותת עצמו ובאנוסת עצמו ר"ל כהן גדול שאנס או פתה את הבתולה שמכאן ואילך היא עליו בעשה וקדושין תופסין לו בה לדברי הכל ואם כן למאן דאמר יש לו בה הויה הרי יש לו בה הויה ומשלם קנס על ביאה ראשונה למאן דאמר שאינה ראויה לקיימה אינו משלם קנס ומקצת רבני צרפת שבדורנו ראיתי שטרחו לפרשה בנבעלה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד ובא עליה כה"ג אחר שגדלה וחזרו בתוליה שהיא בתולה לענין קנס והיא לדעתם בעולה להיותה באיסור עשה לכהן גדול ממה שאמר ר' יוסי בפרק יוחסין ע"ז ע"א שגר שנשא גיורת בתו כשירה לכהנה הא גיורת עצמה אף פחותה מבת שלש אסורה ואין זה כלום שאם מטעם בעולה אמרוה לכהן הדיוט מיהא תשתרי אלא לא נחלקו בגיורת מטעם זונה שאם כן מה ענין לר' יהודה ולר' אליעזר בן יעקב לאסור את זרעו לעולם אם לר' יהודה עד שיהא כלו מישראל אם לר' אליעזר עד שיתערב בו זרע מישראל ושהלכה כן כמו שהתבאר שם אלא לא נחלקו בה אלא בגזירת הכתוב כמו שהתבאר שם ע"ח ע"א לדעת כל אחד ואחד שלדעת ר' יוסי עד שיולדו בקדושת ישראל הא כל בת ישראל שנבעלה פחותה מבת שלש אינה ביאה כלל אפילו לכהן גדול ואפילו נבעלה לפסול לה וכמו שאמרו במסכת נדה פרק דופן מ"ד ע"ב בת שלש ויום אחד ביאתה ביאה בא עליה אחד מן הפסולים פסלה לכהנה פחות מכן כנותן אצבע בעין דמי כלומר וכשרה לכהנה וכהנה סתם קאמר אף לכהן גדול ומכל מקום הם הביאו ראיה לומר שגיורת פחותה מבת שלש מטעם זונה נאסרה ממה שאמרו במסכת יבמות פרק הבא על יבמתו דף ס' ע"ב ההוא גברא דנסיב גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד אמר ליה רב נחמן זיל אפקה ואי לא מפיקנא לך ר' שמעון בן יוחאי מאוניך והדברים מוכיחים שם שמטעם זונה הוא אוסרה וכמו שאמרו למעלה הימנה אמר ר' יעקב בר אידי אמ"ר יהושע בן לוי הלכה כר' שמעון בן יוחאי ר"ל שהיה מכשיר גיורת שנתגיירה פחותה מבת שלש שנים לכהנה כדאיתא בפרק יוחסין ע"ח ע"א אמר ליה ר' זירא לר' יעקב בר אידי בפירוש שמיע לך או מכללא שמיע לך ומאי כללא דאמ"ר יהושע בן לוי עיר אחת היתה בארץ ישראל וקראו עליה ערער ושיגר ר' את ר' רמנוס ובדקה ומצא בה גיורת פחותה מבת שלש ויום אחד והכשירה לכהנה אמר ליה בפירוש שמיע לי ואי מכללא מאי דילמא שאני התם הואיל ואי נסיב אינסיב דהא רב ור' יוחנן דאמרי תרויהו בוגרת ומוכת עץ לא ישא ואם נשא נשואי הכי השתא בשלמא התם סופה להיות בעולה תחתיו אבל הכא סופה להיות זונה תחתיו כלומר בשלמא התם משום בעולה איתסרא והרי סופה להיות בעולה תחתיו ולפיכך לא ישא אלא הכא סופה להיות זונה תחתיו אלמא משום זונה הוא פוסלה ואף גדולי הרבנים פירשוה שם כן מכל מקום אין פירושם מחוור שלא משום זונה באים עליה אלא מגזירת הכתוב ופירוש הדברים כך הוא לטעמיך דאמרת הואיל ואינסיב אינסיב ומדמית לה לדרב ור' יוחנן וכי היכי דההיא דרב ור' יוחנן משום פסול גופה כך גיורת נמי ואין כאן פסול הגוף אלא מטעם זונה ואם כן הכי השתא וכו' ומכל מקום לרווחא דמילתא אמרה כלומר אף כשתבא לדמותה לפסול הגוף ומכל מקום לא מפני פסול הגוף נאסרה אלא מגזירת הכתוב כמו שהוזכר דרש הכתוב לכל אחד כשיטתו בפרק יוחסין:

2 אע"פ שאין קדושין תופסין בחייבי כריתות נדה מיהא יצאה מן הכלל להיות קדושין תופסין בה שנאמר ותהי נדתה עליו אפילו בשעת נדתה תהיה בה הויה וכבר ביארנוה במסכת קדושין ואין צריך לומר שמשלם בה קנס כמו שביארנו במשנה:

3 ולענין ביאור זה שאמרו ולאפוקי מדר' נחוניא בן הקנה אכולה מתניתין קאי דלמתניתין אדם כרת ומשלם ולר' נחוניא בן הקנה אין אדם כרת ומשלם כמו שביארנו במשנה:

4 המדליק גדישו של חבירו בשבת פטור מן התשלומין ואף אם לא התרו בו שהרי דין מיתה עליו אבל המדליק ביום הכפורים ולא התרו בו למלקות חייב בתשלומין כך הלכה אדם כרת ומשלם ואין אדם מת ומשלם אף כשאין שם מיתה הואיל ויש שם דין מיתה ואין אדם לוקה ומשלם בשיש שם מלקות כגון שהתרו בו:

5 לעולם יזהר אדם מן העבירות ואל יקל ראש להיות בטוח בעשייתם אם מצד שאין שם עדים אם מצד שאין בית המקדש קיים וכלו סנהדרין ועונש בית דין בטל שמכל מקום דין שמים במקומו עומד הוא עד הוא דיין הוא בעל דין וכמה דובים יש למקום דרך הערה אמרו אע"פ שארבע מיתות הנמסרות לסנהדרין בטלו דין שבהם אינו בטל מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו מי שנתחייב שריפה או נופל בדליקה או נחש מכישו מי שנתחייב הריגה או נמסר למלכות או לסטים באים עליו מי שנתחייב חנק או טובע בנהר או מת בסורנכי והם בועות הנעשות בגרונו וחונקות אותו וכן כל כיוצא בזה:

6 מכיון שביארנו שהכרת אינו מפקיע תשלומין אין צריך לומר שמיתה בידי שמים אינה מפקעת תשלומין מעתה זה שאכל תרומה במזיד שהוא במיתה בידי שמים משלם ולא סוף דבר בשהגביהה ואכלה שהרי כל שהוא כן מדאגבהיה קנייה מתחייב בנפשו לא הוי עד דאכיל לה והרי אף במיתת בית דין כל שאין מיתה ותשלומין באין כאחד חייב אלא אף בשלא הגביהה כגון שתחב לו חבירו לתוך פיו ולא סוף דבר לתוך פיו ממש שהרי הואיל והיה יכול להחזירה ולא החזירה קנאה לשלם את כלה ומתחייב בנפשו לא הוי עד דבלעא ונמצא שאין מיתה ותשלומין באין כאחד אלא אף בשתחב לו בבית הבליעה שאין לו עוד להחזירה וחייב התוחב אלא שזה משלם בכדי מה שנהנה גרונו ומעיו וחייב מיתה ומכל מקום דוקא בשיכול להחזירה על ידי הדחק שאם אין יכול להחזירה אף על ידי הדחק אין לו חיוב מיתה שהרי אנוס הוא ויש גורסין בסוגיא זו סוף סוף כיון דלעסיה קנייה ואין צורך בכך שהרי פיו קונה לו אף בלא לעיסה אלא שהם מפרשים שעד שלא לעסה אין מחשבתו נכרת אם רוצה לקנותה אם לאו וכן אם תחב לו חברו משקין של תרומה לתוך פיו הואיל ומשקין מיהא אין דרך לחזרתם והתוחב חייב מכל מקום לכשיבלעם חייב זה בכדי הנאת גרונו ומעיו אע"פ שחייב במיתת שמים באותה שעה:

7 זר שאכל תרומה שלו שנפלה לו מבית אבי אמו כהן וקרע שיראין של חברו באכילתו כגון שהיתה התרומה כרוכה בשיראין וקרעם בלעיסתו אין צריך לומר שהוא חייב שהרי אף במיתת בית דין כיוצא בה חייב שמיתה לזה ותשלומין לזה הוא:

8 ולענין ביאור מה שתירץ רב אשי בזר שאכל תרומה משלו וקרע שיראין של חברו הוא מפני שהוא סובר שמיתה לאחד ותשלומין לאחד פטור וגדולי המפרשים כתבו שכיוצא בה במיתת בית דין פטור שמיתה ותשלומין לאחד הוא שהרי איסור התרומה אין בעליה גורמין אותה ואין לנו אם היא של בעל השיראין אם היא של אחר: